קהילת שמבהאלה ישראל

מתוך האתר של קהילת שמבהאלה ישראל

ברוכים הבאים

קבוצת המדיטציה שמבהאלה ישראל היא חלק משמבהאלה, קהילה בינלאומית של מרכזי מדיטציה עירוניים ומרכזי ריטריטים כפריים אשר נוסדה על ידי צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה, ושעתה עומד בראשה בנו ויורשו הרוחני, סאקיונג מיפאם רינפוצ'ה.
השקפת שמבהאלה אומרת שלכל בן אדם יש טבע בסיסי של טוּב, חום ואינטליגנציה. את הטבע הזה ניתן לטפח באמצעות מדיטציה, בעזרת עקרונות עתיקים, וכן ניתן לפתחו הלאה בחיי היום-יום, כך שהוא יקרין למשפחה, לחברים, לקהילה ולחברה.

תרגול מדיטציה

בקבוצת המדיטציה שמבהאלה ישראל, אנו מתרגלים ומלמדים מדיטציית תשומת לב ומודעות. טכניקה זו נובעת ישירות מהבודהה שאקיאמוּני ועוברת ממורה לתלמיד למעלה מ-2,500 שנה.

איך להתחיל

אנא צרו עימנו קשר כדי ללמוד עוד על מפגשי המדיטציה השבועיים שלנו. אנו מציעים הדרכת מדיטציה ללא תשלום.

מתנדבת בתוכנית של שמבהאלה הסופ'ש: לב מתעורר

הסופש אני מתנדבת בתור חברת צוות בתוכנית 'לב מתעורר' , התוכנית הרביעית באימוני הלוחם של שמבהאלה.
בתוכנית הזו לומדים להקשיב ללב, ולהרגיש אותו- פועם, רגיש, פגיע, ואמיץ.
כשעשיתי את התוכנית לראשונה זו היתה חוויה מאוד רגשית בשבילי. אני חושבת שגם בכיתי קצת, בכי טוב כזה. ובאמת הרגשתי את הלב שלי והתחלתי לשים לב אליו יותר. מה קורה לו במצבים שונים, איך הגוף, ואיך הלב מגיבים לדברים מסביב, ולדברים פנימיים. התחלתי לשים לב לפעימות שלו, ולזמנים שהוא מאוד מאוד שקט וחרישי, אבל עדיין שם, עסוק מאוד בלפמפם מספיק דם כדי שאני אחייה. לא יודעת אם חשבתי על כל זה בזמנו. אבל הרגשתי. חוויתי. חוייתי את התחושה של להיות אדם עם לב פועם. ולהתבונן בזה.

קרו עוד דברים רגשיים ומנטליים בתוכנית הזו, אבל אי אפשר להעביר אותם במילים. התוכניות הללו מאוד ממוקדות בחוויה האישית. אז לכל אחד זה קצת שונה, למרות שיש בהחלט דברים משותפים למשתתפים.

אז הסופש אני מתנדבת. אני אעזור לצוות של אנשים שהם בדרך הרוחנית שאני נמצאת בה, חברים לדרך, כמו שאומרים, סנגהה, הקהילה, בשביל לאפשר לאחרים להתבונן ברגישות ובאומץ של הלב הפועם שלנו. וכשמתנדבים, אז גם לומדים הרבה מהחוויה. זוהי חוויה מדיטטיבית בעצמה. כי בזמן התוכנית המודעות לאחרים ולעצמך מאוד גבוהה, ויש שאיפה מאוד גדולה להיות מאוד מאוד טוב לאחרים ולעצמך, מאוד טוב-לב. ואז ניתן לחוות את הטוב-לב הזה אצלי ואצל אחרים.

בגדול, התוכנית כוללת- הרצאות, הרבה מדיטציה בישיבה (שזה הזמן שבו אנשים מתבוננים ומרגישים וחווים המון) ויש גם מדיטציה בהליכה (לפעמים גם בחוץ, באמצע מנהטן!) ולפעמים תרגילי התבוננות קטנים ונחמדים. ובתור מתנדבים, אנחנו גם מכינים את האוכל (פירות וירקות קרקרים וגבינות עוגות ועוגיות קפה ותה), וגם מלווים את המודטים לראיונות שלהם, ועושים מדיטציה בישיבה על כסא. אז זה אולי נותן קצת מושג על התוכנית. אולי אני גם אצלם תמונה ואשים כאן!

אוהבת,
יעל

נ.ב- אפשר לקרוא בבלוג השני שלי 'פמה צ'וטרי' ציטוט ומידע על התוכנית

שביל חדש

קוראים יקרים,

בבלוג זה אשמח לשים ציורים שאני מציירת, צילומים של מקומות שביקרתי, עם סיפורים לידם...
קישורים ומידע על אירגונים ודברים מעניינים שניתקלתי בהם במסעותי....
קליפים של בקרובים לסרטים, התרשמותי מסרטים ומאירועי תרבות ואמנות.

בקיצור- אשמח לחלוק איתכם את חוויותי במסע, על-ידי שימוש בכלי המדיה השונים.

מקווה שתרצו לטייל בשביל הזה לפעמים.

אוהבת!

יעל

ריענון הבלוג העברי!

אני מרעננת בזאת את הבלוג העברי שלי!

מוזמנים לקרוא!

ג'ז

בילי לוי

משהו שמצאתי משיטוטי במיי ספייס.... רוק-גירל בפוטנציה:
בילי לוי

הופעת הההשקה החגיגית של הסינגל החדש של בילי לוי, קבעה שיא חדש בעיכובים


"ערבוב סגנונות מרשים...מיקס מעניין של 50%
ANNE CLARK ,
עוד 20% קים גורדון - והיתר מתפרס בין אוונגרד שנות השביעים לשמונים ניו-יורקי"


..."בילי לוי בהופעתה ה מ צ ו י נ ת . במדי דיילת קרקע אדומים נתנה הופעה מקורית ומענינת... המבטא המוזר שאימצה לעצמה, הסטייל האייטיזי ההזוי והמתגרה שבשירתה , ונפח הסליטר קיני הפופי שבעבודה של הלהקה..."
מתוך:

פסטיבל אלטרנטיבי בליזארד17

ז'יז'ק על "הילדים של מחר"- Zizek on 'Children of Men'

הפילוסוף סלבוי ז'יזק כתב מאמר על הסרט
children of men



ציטוטים נבחרים:

If the terrorists are ready to wreck this world for love of the other, our warriors on terror are ready to wreck their own democratic world out of hatred for the Muslim other.
==

Today’s predominant mode of politics is a politics of fear, a defense against potential victimization or harassment: fear of immigrants, fear of crime, fear of godless sexual depravity, fear of the excessive State itself (with too high taxation), fear of ecological catastrophies, fear of harassment (which is why Political Correctness is the exemplary liberal form of the politics of fear). Such a politics always relies on the frightening rallying of frightened men. The big event in Europe in the early 2006 was that the anti-immigration politics “went mainstream”: they finally cut the umbilical link that connected them to the far Right fringe parties. From France to Germany, from Austria to Holland, in the new spirit of pride at one’s cultural and historical identity, the main parties now find it acceptable to stress that the immigrants are guests who have to accommodate themselves to the cultural values that define the host society – it is “our country, love it or leave it.”
==

In a typical Hollywood sci-fi, the future world may be full of unheard-of objects and inventions, but even the cyborgs interact exactly the way we do – or, rather, did in old Hollywood melodramas and action movies. In The Children of Men, there are no new gadgets, London is exactly the same as it is now, only more so – Cuaron merely brought out its latent poetic and social potentials: the greyness and decay of the littered suburbs, the omni-presence of video-surveillance… The film reminds us that, of all strange things we can imagine, the weirdest is reality itself. Hegel remarked long ago that a portrait of a person resembles it more than this person itself. The Children of Men is a science-fiction of our present itself.

It is 2027, with the human race rendered infertile - the earth’s youngest inhabitant, born 18 years ago, was just killed in Buenos Aires. The UK lives in a permanent state of emergency, anti-terrorist quads chasing illegal immigrants, the state power administering the dwindling population which vegetates in sterile hedonism. Are these two features – hedonist permissiveness plus new forms of social apartheid and control based on fear – not what our societies are about? Here comes Cuaron’s stroke of a genius – as he put it in one of his interviews: “Many of the stories of the future involve something like ‘Big Brother,’ but I think that’s a 20th-century view of tyranny. The tyranny happening now is taking new disguises — the tyranny of the 21st century is called ‘democracy’.” This is why the rulers of his world are not grey and uniformed Orwellian “totalitarian” bureaucrats, but enlightened democratic administrators, cultured, each with his or her own “life style.” When the hero visits an ex-friend, now a top government official, to gain a special permit for a refugee, we enter something like a Manhattan upper-class gay couple loft, the informally dressed official with his crippled partner at the table.

Children of Men is obviously not a film about infertility as a biological problem. The infertility Cuaron’s film is about was diagnosed long ago by Friedrich Nietzsche, when he perceived how Western civilization is moving in the direction of the Last Man, an apathetic creature with no great passion or commitment: unable to dream, tired of life, he takes no risks, seeking only comfort and security, an expression of tolerance with one another: “A little poison now and then: that makes for pleasant dreams. And much poison at the end for a pleasant death. They have their little pleasures for the day, and their little pleasures for the night, but they have a regard for health. ‘We have discovered happiness,’ - say the Last Men, and they blink.”

בבל- (הסרט) Babel

האתר הרשמי של בבל
הבקרוב של בבל


לדעתי בבל הוא הסרט הכי טוב והכי חשוב של השנה האחרונה. הוא סרט שמעודד הבנה של הקשרים הגלובליים החברתיים שקימיים בעולם שלנו כיום. הוא סרט רגיש, מורכב, מקורי, כתוב טוב מותח ויפה בצורה אסטטית.

אינוריטו, הבמאי, הוא אחד הבמאים האהובים עלי ביותר בזכות סרט המופת שלו "אהבה נושכת"
"Amores Perros" שעוד לא פגשתי את האדם שהמלצתי לו עליו ולא חשב שזה אחד מהסרטים הטובים והחזקים שיש. מומלץ בחום.